האו לדור בלי שם (כתבו/הגו/ערכו: אלעד רוזן, קרן שפי, אור יזהר, נעם פרתום, אבנר עמית, מרוה מרום, חגי קלעי, מיטל שרף, ים מעין, גליה תנאי ואלן גינסברג)
http://www.youtube.com/watch?v=K0ye9i4bg74
http://www.youtube.com/watch?v=ee61EoXvUrI
I
ראינו את מיטב המוחות של דורנו נמסים מניוון – צבים מוטנטיים שהוכנסו למיקרוגל של הקיום, הפוכים על גבם, ברגלים מפרפרות, מתפגרים משיעמום ברחובות חד סטריים, מזגזגים בנוירוזה מאניה דיפרסיבית מצד אחד של היקום למשנהו, מחפשים סידור לעצבים רופפים
טריפסטרים מלאכיים נשרפים למען החיבור השמימי הקדום של הדינאמו הכוכבי בלילה ממוכן, ששרו בקולי קולות מהמרפסת, נפלו מאוטובוסים, צללו בירקון המטונף התנפלו על עובדים זרים, התפרקו בבכי באמצע הרחוב, רקדו על בקבוקי בירה שבורים יחפים על אלבומים נוסטלגיים של פרדי מרקורי גמרו את הערק והקיאו מייבבים לתוך שירותים מלוכלכים בדרך, גניחות באוזניהם והרעם הכביר של משאיות הזבל
שישבו ועישנו בחשיכה העל-טבעית של דירות-קרות נוטפות מים, עניים, בלויי סחבות, חלולי-עין ומסטולים צפים מעבר לפסגות הערים, מהרהרים במוזיקת אינדי, שהם מומחים בעלי שם עולמי לארט האוס-קאובוי-טכנו-סאבסוני-סמוקי- אלקטרוני-אירוני מיכהטרוני-איקוני-היפר ראליסטי-סופרקליפרג'יליסטי-קלאסי-אוּבּר-מודרני-פרימיטיבי – בקטע אחר
שהביאו לחבריהם מים, סמים, מרק בעת מצור ולא בקשו דבר בחזרה, שצללו מתחת לאוטובוס כדי להציל חצי סנדוויץ' מפוקח, שעמדו ובישלו חיות רקובות חזה שוק לבבות זנב-שור-חמין-בשישי קבב בפיתה, חולמים על הממלכה הצמחית הטהורה. . שמשתעלים דם לתוך ידיהם עומדים על מפלצת פיגומים מתרוממת בתוך קרביה של תחנת הכוח, כשמסביבם מהגרים מזוהמים וחצי מטורפים מעבודה קשה ואלכוהול זול ש"עובדים במשמרות של 24 שעות רצוף והחומרים שם ממיסים לך את סוליות הנעליים"
שמורחים שנאה על לחם כפרי, שמתחבאים בחדר שטיפת הכלים ותולשים שיערות ערווה כדי לשים בסלט היווני. שגונבים מזלגות ודבש ובירה מהמחסן, שמאוננים בשירותים של המרכז המסחרי הפרברי של העבודה הראשונה שלהם שאומרים ביפר שלום במה אפשר לעזור בפעם המאה אלף ויושבים זקוף כדי שאפשר יהיה לשמוע את החיוך מתחת לפלורוצנט הקפוא. . שפרצו לבצפר והשתינו בבצפר וגנבו מבחנים מבצפר רק כדי לחזור בבגרותם ולעבוד כמורים אוהבי אדם ובוכים בהפסקות
שבילו את מיטב שנותיהם תחת חסות השמיים והכוכבים במדבר או קבורים במעבדות תת קרקעיות תת הכרתיות מאוננים בעזרת זרועות רובוטיות שתי נקישות ימינה בציר איקס מעלה ומטה בזד וגמרו שורות קוד על המקלדת נוסעים בכביש 40 לא מבדילים בין חול למים לטיט לאספלט
שחלמו חופש אבל בחרו דיכוי, ועוד העזו להתבלבל ולקונן על הבירה כאילו הייתה מים, ועל הסמים כאילו היו אוויר ועל הסקס כאילו היה משפחה ועל ההשראה כאילו הייתה אמת
שישבו על הגג בלילה ביחד וניסו לנחש מה יהיה פה בעוד שלושים שנה, ולא הצליחו לדמיין שום דבר, חוץ מהפנטזיות הישנות על מהפכה או קטסטרופה וגם אז בעצם שום דבר. . שנסעו לבילעין שבוע אחר שבוע כדי ללכת קדימה בשביל לחטוף את הגז בפרצוף ולברוח אחורה עם הבצל על האף, הלוך חזור במשך שעה וחצי, במשך שנים
שגדלו בארבע כנפות הארץ והתכנסו משם אל עיר-המקלט ומתפזרים חזרה כל שבוע, מותירים מאחוריהם פסים חגיגיים של חנייה פנויה אל ארוחות השישי, שם אבותיהם מצטטים להם בצעקות את נחום ברנע מעיתון הסופשבוע, ואימותיהם אומרות שגם הן חשבו ככה פעם אבל התבגרו והבינו שדברים הם יותר מורכבים
שיש להם ציפורן חודרנית והם מתעניינים בה כמו בשאלות של צדק
שעשו טירונות 02 עם נכים ועבריינים מועדים ואז במחנה 80 הנטוש הקיאו ושלשלו בו'ז דו'צ לתוך ועל מכנסי הדקרון מאחורי השירותים הנעולים
שעובדים בהרצוג פוקס נאמן או בבית המשפט העליון או באגודה לזכויות האזרח שחושבים שהם נקיים אחרי המקלחת ומוציאים את השערות מהמסננת של האמבטיה ששונאים כשלא יוצא להם גוש של קקי קשה אלא רך ושנשאר קצת בפנים ואוהבים שיוצא להם גוש קקי קשה שבכלל לא צריך לנגב אחריו ומספרים על זה וכותבים על זה שירים, שכותבים שירים אחרי אושוויץ שחושבים שיש הבדל בין הדברים שחושבים שאסור לדבר על קקי באושוויץ שאסור לדבר על כיבוש שמותר לדבר על כיבוש אבל לא באותה פסקה עם אושוויץ שאסור לדבר על זיונים אחרי שמדברים על אושוויץ שאסור לספר
שבוכים כשכואב להם שיודעים שכואב להם שמרגישים את הכאב שלהם שהולכים עם עיניים אדומות באוניברסיטאות ואומרים שכואב להם או שנשארים בבית ובוכים כי כואב להם וקמים בערב ומזמינים טייק אווי מהג'ירף כי כואב להם ואוכלים פחזניות עם גלידת וניל ועם רוטב שוקולד כי כואב להם
שנוגסים בתרופות ללא מרשם שלהם כמו היו כדורי גומי לעיסה צבעוניים
שנהיים עצובים כשיש שריפה שחושבים שעץ זה משהו שאמור להיות קבוע ושאנשים – רגילים למות
שהולכים יחפים בתוך הנעליים של עצמם
שכואב להם על נכים על הומואים על זונות על נשים על עצים על ג'וליאנו מר על היהודים על הגרמנים על הפולנים שמספרים בדיחות בברלין שכותבים סימפוניות שישנים על הספה בסלון שלהם ועוברים למיטה באמצע הלילה ויש להם הנג אובר בבוקר אז הם שותים מים מהברז. . שלא נבדקים לאיידס שמפחדים מאיידס שמפחדים מסרטן שצריכים שיטפלו בהם שנבדקים שלא לוקחים את התוצאות שלא יודעים אם יש להם איידס שיודעים שאין להם איידס שנהנים לא לדעת אם יש להם איידס שמספרים לכולם שכנראה אין להם איידס שמדגישים את הכנראה
שחושבים שמישהו יודע על מה הם מדברים שחושבים שמישהו יודע מה זה איידס שחושבים שזה מגניב להזדיין בלי קונדום בברלין עם נשאים שרוצים לחיות שרוצים למות שמפנטזים. . ששכבו עם כולם ונשארו חברים של כולם ושותפים של כולם, שעורכים מסיבות שבהן אוסף הקשרים בין הרוקדים מסובך כמו רשת נוירונים או גלקסיות, אז פשוט צוחקים על זה קצת ומניחים לזה בלב כמעט שלם
שהתחזו ללסביות סאדו מזוכיסטיות בחדרי צ'אט פרה היסטוריים והזדיינו וירטואלית עם מליון נשים לפני שנגעו באישה אחת, שזיכרונותיהם היפים ביותר הם של מרחבים מפוקסלים
שמתרגשים מאייקונים ושהאמוטיקון הלא נכון בזמן הלא נכון שובר את ליבם, שרבו, התפייסו והזדיינו בחמש שורות של צ'אט. . שמוזיקת הרקע של סוניק דה הדג'הוג לסגה מאסטר-סיסטם נוגעת להם בלב יותר מהתשיעית האלוהית
שהעולם ה"אמיתי" נראה להם זר ומוזר אחרי לילות מטורפים של משחקי רשת, אוכלים ג'חנון טייקאוויי על שטיחים מקיר לקיר במשרדי הייטק שוממים כשבחוץ האור הראשון הוא סמל של ייאוש
שאצבעותיהם יורות ריפרש בצרורות בהמתנה לנוטיפיקיישן חדש בפייס שעושים לייק ולייק על הלייק ולייק על הלייק על הלייק, יוצאים החוצה לאכול סביח טשרניחובסקי ומתרגשים מהאופן בו אבאל'ה מפזר שכבות מדוייקות של אלוהות בפיתה
שעמדו שלושים איש על מדרגות מטונפות מחוץ לדלת סגורה של דירה להשכרה, מחכים לרגע שיהיה אפשר להסתער פנימה ולצעוק הכי מהר וחזק אני רוצה אני רוצה, אבל בעל הבית הבריז, אז עזבו אחד אחד עד שהאחרון שנותר פתח את הדלת וראה שאין שם בכלל דירה אלא תהום
שנסעו לירושלים ומתו בירושלים, שחזרו לירושלים וחיכו בסבלנות, ששמרו על ירושלים השתכרו בירושלים והשתינו על ירושלים כדי לסמן טריטוריה, שחזרו בביטחה תלאביבה לגלות מהם החיים הטובים ומהי בדידות המישורים ומה זה ים
שיצאו נגד אבותיהם שיצאו נגד אבותיהם שיצאו נגד אבותיהם נגד אבותיהם נגדאבותיהם, עד שנשבר להם הזין אז לבשו חולצות הוואי ושרשראות פרחים ורודות, והזמינו את אבותיהם לג'ין וטוניק וג'וינט. ויחד שיכורים ומעושנים התחבקו, גיהקו וצעקו קריאות ביניים וולגריות בערבי שירה מעונבים
שהציתו סיגריות בטרמפים טרמפים טרמפים, טסים דרך חולות לעבר המכתש הגדול ואוהל וג'וינט בודד בלילה האבהי
שידעו שחייהם הם פריבילגיה זמנית ברחובות הסוערים כשהאסון הקרב צועק מכל טלויזיה בפאלפל או בפיצה
שכבלו עצמם לאקורדיון האוטובוס בנסיעה האינסופית שבין אלנבי וקינג-ג'ורג' על קטאמין עד שהמולת הגלגלים והילדים הורידה אותם רועדים, פיות-מעוותים, חבולים, שרופי-מח, מרוקנים מגאונות באור המדכא של גן מאיר
שישבו לכתוב ועפו על זה כל הלילה, וחיברו מניפסטים מופלאים שהפכו בבוקר הצהבהב למחרוזות של ג'יבריש. שניסו להוציא את ספר שירתם פעם אחר פעם ולשווא, וויתרו ונאלצו לפתוח חנות בגדים יד שניה וחשבו שזהו הם מזדקנים ובכו
שלקחו בטעות בקבוק שלם של אסיד ביום כיפור, ובילו לילה אחד מחוץ לתודעה ולזמן, בחדר קטן מעל כיכר גדולה, מוצפים באור, שטופים בחושך, מראים זה לזה בלי מילים את הצבעים המעופפים במגע ומגלגלים זה לזה סיגריות להרגיע. . מנ-גו
שזכו לכפרה, שהתרפקו כל הלילה על הנוכחות השמימית של אלה פיצ'ג'רלד כדי לקום בבוקר ולפגוש את אלה פיצ'ג'רלד מנשקת את אפם, משקה אותם מיץ מנגו משדי אהבה וחמלה איןקץ על חוף הכנרת
שהצטרפו לקבוצת חדשות אלטרנטיבית, לקבוצת טבעונים אנארכיסטית, לקבוצת לימוד ויטגנשטיין, לקבוצת גרילה פואטית, לקבוצת ערבית מדוברת, לכל קבוצה שלא תהיה רק להתגבר על הניכור הקפיטליסטי שמשמיד כל חלקה טובה. . ששתו יחד ורקדו יחד וכתבו יחד משך שעות, מעבירים מחברות כמו ג'וינט, מזריקים שירה עם עפרון מחודד לדף מרופט שעבר אינספור כיסים אחוריים, ובסוף אפילו כתבי היד נראים אחד. . גדוד אבוד של דברנים אפלטוניים קופצים מסולמות, ממדרגות חירום, מאדני חלונות, ממגדלי עזריאלי, נופלים מהירח
שהתעוררו עם שחר ותקעו זה לזה אצבע ברקטום ואצבע בכוס – דבוקי עפעפיים, תחת ערפל שינה כבד ונמוך שמילא את האוויר נסורת סמיכה של עץ – התעוררו ותקעו זה לזה אצבע ברקטום ואצבע בכוס להשקיט את ההאו האו האו הבוכה הצועק, להשקיט כמו מוצץ – וליקלקו שפתיים בתינוקיות – ילדים חשופי ישבן, יונים לבנות כנף משכשכות בקערות חלב ודגנים מסוכרים עד הלילה. . איברי המין נפערים כמו פלחי בננה ומנהרות מרציפן רך בתוך אוקיינוסים של חלב, וכל הזמן מוזיקת ראגיי שמימית נוסכת להם טיפות גשם של שמן קיק טהור על האזניים – איי וואנה גיב יו סאם לאבן, אוורי דיי אנד אוורי נייט, איי וואנה גיב יו סאם גוד גוד לאבן כי אנחנו בחיים, אנחנו בחיים לעזאזל! וטוב לנו, לעזאזל, ומותר לנו לעזאזל – זהו
II
איזה ספינקס מבטון ואלומיניום פתח להם את הראש ואכל להם את המוח ואת הדמיון?
מולך! בדידות! טינופת! כיעור! מאפרות וצ'קים חוזרים! ילדים צורחים מתחת למדרגות! נערים בוכים בצבא! זקנים מייבבים בפארקים!
מולך! מולך! הסיוט של מולך! מולך שבעורקיו זורמים דולרים!
מולך שאצבעותיו הן עשר צבאות! מולך שעיניו אלף חלונות עיוורים!
מולך שבנייניו חולמים ומקרקרים בערפל! מולך שאנטנות מכתרות את עירו!
מולך שנשמתו היא חשמל ובנקים! מולך שקולו הוא צופר של משאית!
מולך! מולך! דירות רובוטיות! תעשיות שטניות! פאלוס מתכתי! נקניק משומר! פצצות מפלצתיות!
מולך שהוא נחש צפע, שחר אדום, אלמנת קש ונוהל שכן! מולך שהוא נעלי עקב והלבנת רקטום וקולה זירו!
מולך פֶּרַפְנַאן, זיפרקסה, מֵלריל, מולך פרוזק, ג'ילקס, דפירַל, רמוטיב, מולך ליתיום מולך ואליום!
מולך שהוא מבסוטון ומיסטר נייס גאי וכל התחליפים הרעילים של הקנאביס הזקן והטוב!
מולך מוות לאוהבים! מולך אדון הדמעות! מולך אדון הטפסים בשפה לא מובנת! מולך שחצרו בנויה ממחסומים ומניות, מולך שיני זהב, מולך כדורי גומי, מולך גופות של ילדים, מולך גופות מבוגרים שהיו ילדים
מולך שמעסיק טוקבקיסטים בתשלום, מקורבים בכירים, מפקדי חטיבות, אגף מודיעין, בלשים פרטיים!
מולך אדונם של עֳבַדי הקבלן, של פועלים שבונים ת'חומה שגוזלת את אדמתם, של עבדי ההייטק באופן-ספייס שלהם! אני עובדת את המולך, אתן עובדות את המולך, אנחנו מקריבות מיסים למולך, משתינות בעמידה שורות ארוכות במחסומים של המולך!
מולך! מולך! חפור באדמה, נטוע בבטון, צומח לגובה עשרים ושבע קומות, הם שוברים את הגב להרים אותו לשמיים! מזרקים בידיהם, כדורים קטנים בקופסאות פלסטיק! בצד השני צופים בחלוקים לבנים, מטומטמים מרצון נלוז, מולך! איך אלכסנדרה צורחת במחלקה הסגורה
מולך שהוא דלתות נעולות! מולך שהוא חלונות בניינים פקוחים אל חצר בה מישהי צועקת ואיש לא יוצא! מולך שהוא מסדרונות שירות ארוכים וצרים מוארי פלורסנטים בתחתיות הקניונים! מולך שהוא כל חדרי ההמתנה השקטים שבעולם! מולך שהוא בתים הרוסים שמבכים את בעליהם! מולך כלב מתרוצץ פצוע נטוש על שולי איילון!
מולך שהוא כל הלא-ים שלא הצליחו להיאמר וכל אלו שנאמרו ולא הקשיבו להם! מולך שהוא כל האת כבר פה אז תזרמי, כל האל תהיי כבדה, כל המה את משחקת אותה, כל האני מכיר אתכן אני יודע שככה אתן אוהבות את זה, כל הזונה! כלבה! מוצצת! מזדיינת! שרמוטה! נותנת! דפקתי אותה! זיינתי את האמאימא שלה! הבאתי בה! הראיתי לה מה זה! . . מולך שהוא רגע הפחד כשמישהו נחמד אלייך ברחוב
מולך שחורט את שמו בבשר המדמם, משכיח את שמותינו, מוכר אותנו לזנות. . דראג דילר מזוין של חלומות פס יצור משובטים, מייאשים, אנחנו זוחלות על הרצפה לקבל מידיו עוד קצת עוד קצת עוד קצת,
תן לנו עוד קצת מהקיום המוגבל החולה האווילי, תן לנו עוד קצת מהמוכר-המוכר הזה: כסף, תעודות, מס הכנסה, חרדות אינסטנט בשקית, תרופות אינסטנט בשקית, שנאה שקטה תהומית, מרירות, רובים בקניונים, מדים, דוחף לנו בכח ידיים
מולך שהוא שמלת החג שאסור ללכלך, מולך שהוא כשתגדלי תביני, מולך שהוא השעון שלא זז בעשר דקות לפני הצלצול, מולך שהוא הפחד ללכת לבצפר, מולך שהוא הפחד לחזור הביתה, מולך שהוא יום ראשון בבוקר
מולך שהוא פרצי שיעול ארוכים לבד במיטה!
מולך שהוא להזדקן בלי פנסיה!
מולך שהוא להזדקן לבד!
מולך שבו אנו יושבים לבד! מולך שבתוכו אנו חולמים מלאכים! להשתגע במולך! למצוץ את הזין במולך! חסרי אהבה במולך! מולך שחדר לנפשנו עוד לפני שנולדנו! . . מולך שאנו נוטשים!
להתעורר במולך! אורות נוזלים מהשמיים! סוליות הנעליים הנוצצות מברזל חלוד שחיית המתכת נהמה וגרגרה מתחתיהן כל הלילה, סוליות חיית המתכת התמוססו לזפת, לזיפט, לחור שחור ושוקע שאפשר עכשיו לדלג מעליו הלאה בהרמת רגל אחת
אנחנו חופשיים! כפות הרגליים משוחררות מכבלי הקלו-קלאס-קלאן, מהרפש ההיטלראי המיוזע שדבק אליהן, משלשלאות הקיא, הטינופת, ממשמרות הצניעות בחוצות, מכופתי האיברים במרתפים, מזיונים משפיטים ומנכסים של בהמות הפורנו
כפות הרגליים נחות עירומות ובטוחות על בטן האדמה הלחה והבלתי משויכת של העולם עכשיו, כפות הרגלים שלנו מתנפחות ומנביטות כנפיים פרפריות קטנות כמו המוןהמוןהמון זיפים אולטראסגולים ואנו מרחפים אלעל לעזאזל, נישאים על צפלין מזכוכית בכח המדחפי הנוסק של פרופלורי הלהיות בחיים הלהיות בחיים אנו בחיים!
והנה אנחנו אחד בתוך השני אחד בתוך השני אחד בתוך השני לעזאזל, קדושים ומוגנים לעזאזל
אחד בתוך השני לעזאזל אחרי מסדרון החשך האינסופי המפוקסל הזה של הקלקות עכבר וריפרשים וריסטארטים והאנטר והסייב והסייב אלט שיפט דליט קונטרול קונטרול קונטרול
הנה אנחנו כח גדול קמים כאיש אחד וממוטטים את כל מגדלי השן, יקום שלם של ספאם נמחה כמו סחלה דק של קצף וקורס לעפר. הנה אנחנו קדושים, טהורים, צדיקים, מתוקים, הנה אנחנו סופסוף אחד בתוך השני אחרי מסדרון החשך הזה שבו כל אחד אונן בדד מאחורי מסך הלפטופ הפרטי שלו והצליח לגעת רק בעצמו
הערת שוליים להאו
קדוש! קדוש! קדוש! קדושה! קדוש! קדוש! קדושה! קדושה! קדושה! קדוש! קדוש! קדושה! קדושה! קדוש! קדוש!
העולם קדוש! הנפש קדושה! העור קדוש! האף קדוש! הלשון והזין והיד והתחת קדושים!
הכל קדוש! כולם קדושים! כל מקום קדוש! כל יום הוא בנצח! כל אדם הוא מלאך!
ההומלס קדוש כמו השרפים! המשוגע קדוש כמו שאת, נפשי, קדושה!
המקלדת קדושה השיר קדוש הצליל קדוש השומעים קדושים האקסטזה קדושה!
אלן קדוש! אלעד קדוש! אור קדוש! קרן קדושה! ים קדושה! חגי קדוש! מיטל קדושה! גליה קדושה! מרוה קדושה!
קדושים יוגה וולך ודוד עתידן! אלי ואורית! עלמי וקובי! קדוש אבי בקברו!
קדושים הפלאחים המגורשים! קדושים הבולבולים של החלוצים בביצות!
קדוש המנגו! קדוש האבוקדו! קדוש הסיטאר הבוער! קדושה מהפכת הספוקן! קדושות הלהקות מריחואנה היפסטרים שלום פסיכדליה ותופים!
קדושה הבדידות של גורדי השחקים ושל המדרכות! קדושים חדרי האוכל! קדושים נהרות הדמעות שזורמים מתחת לִרחובות-תל-אביב קדושה! בת ים קדושה! ירושלים קדושה! עזה קדושה! הוואנה וטיחואנה קדושות! ברלין קדושה דרהמסלה קדושה!
הזמן בנצח קדוש הנצח בזמן קדוש!
השעונים בחלל קדושים המימד הרביעי קדוש האינטרנציונל החמישי קדוש!
המלאך שבמולך קדוש!
קדוש הים קדוש המדבר קדושה מסילת הרכבת!
קדושים המנועים קדושים החזיונות!
קדושה הריקות קדושה התהום!
קדושות הסליחה! החמלה! הצדקה! האמונה! קדושות! שלנו! גופים! סבל! גדולה!
האו האו האו האו האו האו האו